תגובת שרפה או בעירה (בְּעֵרָה או בְּעִירָה) היא תגובת חמצון חיזור הפולטת אנרגיה (חום ואור). בשריפה מגיבים דלק (פחמימן) ומחמצן שהוא לרוב גז חמצן O2(g) . במעבדה ניתן לבצע שרפה מלאה ובכך לִשְׂרוֹף את כל החומר המגיב עם החמצן שמכונה ״דלק״.
בלימודי יסודות הכימיה נעסוק בעיקר בתגובות בעירה של חומרים אורגנים מהצורה הכללית CxHyOz. בחומר אורגני חייבים להימצא פחמנים (C) ומימנים (H). בתגובת בעירה מלאה תמיד יתקבלו התוצרים פחמן דו-חמצני (CO2) ומים (H2O). מאידך אם תהליך השריפה מתרחש באופן חלקי יתקבלו תוצרים שונים ומגוונים בהתאם לדלק ותנאי השרפה. תוצרי תגובת שרפה החלקית הם פחמן חד חמצני (פח"ח) CO(g), גז מימן H2(g) , פיח C(s) ועוד.
תגובת בעירה מלאה תראה בצורה הכללית (l)CxHyOz + (x + y/4 – z/2) O2(g) → (x) CO2(g) + (y/2) H2O.
במקרה של תגובת שרפה חלקית לא ניתן לנסח את התגובה ללא מידע נוסף על התוצרים.
במעבדה תגובת שרפה תתרחש במכשיר הנקרא קָלוֹרִימֵטֶר (קלוריה = אנרגיית חום, מטר = מדד). קלורימטר בנוי מדופן חיצונית מבודדת, כלי תגובה, חיישן טמפרטורה ומַצָּת חשמלי. בעת ניסוי שרפה נרשמים טמפרטורה וזמן המדידה לבניית גרף. בעזרת הפרש הטמפרטורה, מבנה הקלורימטר וסוג התגובה ניתן לחשב את החום הנפלט.
דלקים
דלקים לרוב הם תערובות נוזליות של פחמימנים באורכים של 5-20 אטומי פחמן בשלד. הפקת דלק מתבצע על ידי זיקוק של נֵפְט גָּלְמִי (petrol פֶּטְרוֹל). נפט גלמי הוא תוצר לא מעובד שמתקבל בקידוח באר נפט והוא תערובת שומנית שחורה. בטמפרטורות שונות מתקבלים דלקים שונים ביניהם קֵרוֹסִין, סוֹלֶר, בֶּנְזִין, מָזוּט ועוד.
בתחנות הדלק ניתן להבחין במשאבות דלק המסווגות לפי מספרים כמו "בנזין 95" או "בנזין 98". המספר שצמוד לשם הדלק מציין את מספר האוקטאן שמציין עד כמה דליק הדלק. ככל שמספר האוקטאן גדל כך הדלק פחות דליק וכך המנוע יכול לבצע דחיסה טובה יותר. אמנם זה נשמע לא אינטואיטיבי (כנגד בִּינַת הַלֵּב) אך ככל שדלק פחות דליק כך יעבור פחות פיצוץ-מקדים, כך המנוע יוכל לבצע דחיסה טובה יותר וביצועיי כלי הרכב ישתפרו. ישנם דלקים בעלי מספר אוקטאן הגבוהה מ-100 כמו דלק מטוסים.
